אנחנו במערכת אכול ושאטו כואבים ואבלים כבר שנה שנייה על כל החיילים והחיילות שנפלו במלחמה, על כל האזרחיות והאזרחים שנטבחו, מאחלים החלמה לפצועים, ומייחלים לשובם של החטופות והחטופים
מיכאל בן-יוסף אחרון המוהיקנים: "אין לי חרטות בחיי פרט לכך שלא שתיתי יותר יין"
רבות כבר נכתב על מיכאל בן-יוסף (מימי, בלשון החברים) – איש יין שבזמנו הפנוי היה הקברניט הראשי של אל על, או ההיפך, מחבר 'ספר היין' המונומנטלי (שמשתבח כמו יין טוב). הנצחי הזה חגג השבוע 93 שנים. לצערי השנה לא הגעתי לארוחת החברים המסורתית, בה מעמיסים על השולחן את מיטב תוצרת רומניה עם הרבה אוכל שמן ודגים מעושנים וממליגה עמוסת חמאה, וכמובן אי אפשר בלי נקניקים נוטפי שומן. את כל זה מורידים עם יינות ישראלים שעושים לכולנו שמחה גדולה. בדרך כלל יינות של דור המייסדים, עם כמה ייננים צעירים שכבר נושקים לגיל 50 ומימי עדיין קורא להם "הילדים של תעשיית היין".
אז השנה לא הצלחתי להגיע, אבל אימצנו רעיון שצץ בתקופת הקורונה לפני שלוש שנים, כשיקבים עשו אין ספור טעימות וירטואליות. ככה הצלחתי גם אני ליהנות מכמה חוכמות של האיש האהוב הזה.
מה שותים? שאלתי את מימי, והוא אמר: "תן לי שעה לרדת למחסן ולהביא משם כמה דברים שאליהם אני מתגעגע". מהצד שלי נפתחו גם כן כמה בקבוקים. הבטחנו לא לדבר על פוליטיקה ועל העצבות ששורה על מימי בשנה האחרונה, בה ראה את המדינה שהוא בנה מתפרקת, את מיטב בנותיה ובנייה נהרגים על טעויות קטסטרופליות של אנשי צבא יהירים וממשלה לא פחות. את אלה החלטנו להשאיר לשיחות היומיומיות שלנו, ולנסות להנות מכמה יינות שריגשו אותנו.
מהצד של מימי: סוסון ים שנין בלאן ג'יימס 2013 של היינן זאב דוניה – לפני שפתח את היין שאלתי את מימי אם הוא חושב ששנין ישראלי יחזיק 11 שנים. תסתכל על השם, הוא אמר לי, "ג'יימס האחד והיחיד – רוני ג'יימס הכורם ואיש החזון, שהלך לעולמו מזמן אבל השאיר חותם ענקי בתעשיית היין הישראלית".
היין היה בגוונים צהובים, מרקם שומני, בפה דונג, משמש ואפרסק צהוב על גבול הבשלות לפני שינשור מהעץ. "תסתכל על הצבע", ביקש מימי שוב ושוב. אושר גדול הציף אותו.
מהצד שלי: אנדרדוג רוסאן 2022 של היינן דרור אנגלשטיין – צבע עם נטייה זהובה. ארומות של תפוז, אשכולית בשלה, אפרסק לבן, שקד מר. הפה מאוד מאוד רציני. הופתעתי. אם ציפיתי לקלילות שוב הופתעתי – יין לא ממש מרוסן, בועט וחוצפני. זה יין להתיישנות.
מהצד של מימי: פטיט קסטל 2000 של היינן אלי בן זקן – קברנה סוביניון ומרלו, 16 חודשי חבית, 13% אלכוהול, האמת, כולי קינאה. הפקק נשלף בשלמותו, עם תחתית סגולה קריסטלית. הצבע אדום בוהק עם שוליים חומים, והסמיכות בערסול הייתה מדהימה. מימי הריח שזיף לצד פלפל שחור, הפה עם טאנינים מודגשים וחמיצות רכה. 24 שנים חוגג הפטיט הזה. אז איך תסכם את הטעימה הזו? שאלתי. מימי ביקש לצטט את הסופר מארק טוויין: "לפעמים לשתות יותר מדי זה בקושי מספיק".
מהצד שלי: וילה וילהלמה קברנה סוביניון 2004 יינן עמרם סורסקי – 24 חודשי חבית. צבע היין אדום חזק כמעט שחור. ארומות של ציפורן, וניל, פטל שחור ומנטה. אקליפטוס מקסים בקצוות. הפה שוקולדי, שופע פרי אדום חמצמץ וחדות מעקצצת. איזה אושר היין הזה.
מהצד של מימי: יקב ויתקין קריניאן 2016 של היינן אסף פז – "זה יין מאוד מיוחד" אמר לי מימי, "זה יין שהביא לי לפתח הדלת אברהם פז, אביהם של שרונה ואסף. אני זוכר את זה כי אני גר בקומה חמישית, והמעלית לא עבדה באותו ערב בו התקשר אלי אברהם באינטרקום, ואמר שהוא רוצה להביא לי יין לביקורת". אמרתי לו שהמעלית לא עובדת ומדובר בחמש קומות. הוא צחק ואמר לאינטרקום "אני עולה במדרגות". התביישתי שהוא צריך לעשות את זה והתחלתי לרדת לכיוונו. בקומה השלישית נפגשנו שנינו, הוא עם חיוך מאוזן לאוזן בכלל לא מתנשם, ואני התנצלתי על המעלית. בילינו כמה דקות בחדר המדרגות, ואיחלנו אחד לשני בריאות והרבה יין. מאז נפגשנו פעמיים בשנה אצלי בדירה בקומה החמישית, וכשהוא התקשר לתאם הגעה תמיד שאל אם המעלית עובדת. כנראה שהוא ידע להסתיר את ההתנשמות בפעם ההיא. אז לזכרו פתחתי את היין הזה".
קריניאן 2016 – צבע סגול בוהק, הריח מאוד חזק, אפילו אלכוהולי קצת, רעננות מקסימה. בפה שזיפים שחורים, רימונים כתושים, פטל והרבה אדמה. "יין קשוח", מסכם אותו מימי.
על השולחן של מימי ניצבו עוד כמה יינות: הנס שטרנבך ג'נבה 2008, יקב צרעה שורש אדום 2017, רמות נפתלי סירה 2018. על השולחן שלי יקב אדיר 10 בציר 2013, ברבדו סירה 2011, עגור שמירה מיוחדת 2014. את היינות האלה נשאיר לפעם הבאה, לא יכולנו להמשיך לטעום. עצבות גדולה ירדה עלינו כשעל השולחן שלי זיהה מימי כמה בקבוקים עם פנים של חיילות וחיילים, שהבקבוק והיין הם רק זיכרון לחיים שנגדעו ברגע.
יונתן לבני על יין ראשון ליקב פאוקר המחודש בקיבוץ ניר עוז
עד היום הנורא ביותר מאז הקמת המדינה, ה-7 לאוקטובר 2023, פעל בקיבוץ ניר עוז שבעוטף עזה יקב קטן, בו ייצר גדעון פאוקר בן ה-80 כמעט 1000 בקבוקי יין בשנה, יחד עם קבוצה של אוהבי יין כמוהו – יינות אדומים מענבי מרלו, פטי ורדו, מרסלן ומלבק.
גדעון היה איש יין מובהק שבילה את זמנו החופשי עם משפחתו ונכדיו ועם חברים, בשתיית יין ובשיחות חברתיות על העולם ועל יין. שלושה מחבריו הקרובים: חיים פרי, יורם מצגר וגדי מוזס, גם הם חברי הקיבוץ, התגייסו לעזור לו, ויחד הם יצרו יין, שחולק בעיקר בין חברי היקב. ב-7 לאוקטובר 2023, נרצח גדעון פאוקר ז"ל. מחבלי חמאס שחדרו לקיבוץ ירו בו. הוא גסס בממ"ד בו היה עם רעייתו – אורנה, ומת בזרועותיה. חבריו חיים פרי ז"ל ויורם מצגר ז"ל, נחטפו, ונרצחו לאחר חודשים ארוכים בהם הוחזקו במנהרות החמאס בעזה. החבר השלישי גדי מוזס נחטף על ידי מחבלי חמאס, ושבוי בעזה מ-7 באוקטובר – יותר מ-390 ימים בעת פרסום הכתבה (1.11.24).
חיים גן איש הענבים, היה חברם הטוב של גדעון פאוקר, חיים פרי וגדי בעשרים השנים האחרונות. מיד לאחר הרצח הנורא של גדעון פאוקר ב-7 לאוקטובר, הוא פנה לבני המשפחה, והציע להם לשקם את היקב ולהמשיך ביצור היין שגדעון החל בטיפול בו טרם הרצחו. בהסכמתם גויס צוות הצלה שכלל יחד עם חיים גן את מאירם הראל – יינן יקב אמפורה ויקב לטם, ואת ד"ר שיבי דרורי – מייסד ויינן יקב גבעות. הם החלו לטפל ביקב – אספו דוגמאות ויינות, טיפלו במערכת ההשקיה, והחלו להכשיר את נכדו של גדעון פאוקר, גל, בן 24, כיינן הבא של היקב. "סבא היה הכורם והיינן, והדבר האחרון שנשאר ולא נהרס על ידי רוצחי החמאס הוא מקרר היין, בו היו היינות האהובים על סבי", הוא מספר.
במהלך השנה החולפת נטע צוות השיקום כרם חדש ובו זני קולומבר, שנין בלאן, סמיון, סוביניון בלאן, פינוטז', זן ישראלי בשם דור, שיראז ופטי ורדו. שני בניו הגדולים של גדעון פאוקר – ערן ורז (אביו של גל), חקלאים מנוסים, מלווים את גידולי הכרם עם גיבוי הניתן להם על ידי כורמים ואגרונומים מובילים בארץ. חיים גן הוא מהרבים שמאמינים כי הכול מתחיל בכרם, "ולנו יהיה הכרם הכי טוב", אמר בהשקת היין המסחרי הראשון של יקב פאוקר, שהתקיימה השבוע בבית איש הענבים ביפו. הוא ציין שגם אחרי שנה מאז האסון הנורא, חברי קיבוץ רבים מרגישים שנטשו אותם, "אך תוך כדי האבל הנורא על שאירע הם התגייסו ויצרו תוך שנה בלבד יקב חדש, ובכך הגשימו חלום שמאפשר לכולנו לשמוח על שאנחנו מקדמים את ענף היין שנחרב בדרום".
בהשקה אליה הגיעו מאות אנשים, ובהם רבים ממפוני קבוץ ניר עוז ודיפלומטים נציגי מדינות רבות, טעמנו את היין הראשון של יקב פאוקר "הישן-חדש", וכן את יין יקב ניר עוז הפועל במקביל, שהיין שלו מיועד רק לחברי הקיבוץ ולא למכירה. בני משפחת פאוקר סיפרו על אהבתו של אביהם-סבם ליין בכלל, ובמיוחד ליין שייצר. "סבא היה אדם של אנשים, אדמה וצמחים. העיסוק ביין חיבר בין האהבות הגדולות בחיים שלו, והוא מצא בעיסוק זה הרבה נחת וסיפוק", אמר הנכד גל. "נטענו כרמים חדשים ב'עין הבשור', ומהם נייצר את יינות יקב פאוקר", הוא הוסיף על מה שקורה מסביב ליקב הקטן החדש. "היין מטפל בנו, ואנו נהנים מההחלטה ללכת בדרכיו של סבא, ליהנות מהעשייה ולשים לב לאנשים אחרים – כך היה גם סבא", סיכם גל פאוקר.
וליין כוכב הערב: יקב פאוקר אדום 2023 – מורכב מענבי קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. התיישן בחביות עץ צרפתיות במשך 12 חודשים. בעל גוף בינוני, עם ארומות של פרחים סגולים, פלפל ירוק ופירות שחורים. טעמו רענן ופירותי. למרות גילו הצעיר היין מאוזן. יוצרו כ-2000 בקבוקים, מחיר בקבוק 150 ₪. ניתן לקנות ב"איש הענבים" – דרך סלמה (שלמה) 4 יפו, 03-5180533.
טעמנו גם את היין של יקב ניר עוז, המורכב מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וסירה ואינו למכירה. יין קליל ונחמד, בהחלט ראוי לשתייה. נקווה שישמח את חברי הקיבוץ שכבר יותר משנה לא מתגוררים בו. זה מגיע להם, ועוד הרבה יותר מכך.
ומה יקרה אם תעשיית היין תיעלם פתאום?
אלון גונן: לקראת תערוכת היין פרוויין 2025 (ProWein) שתתקיים בדיסלדורף גרמניה בתאריכים 16-18.3.2025, התקיים פורום של אנשי אקדמיה, חקלאים וייננים מרחבי אירופה. הנושא המרכזי בו היה שוב התחממות כדור הארץ והשפעתה על ענף היין העולמי.
בין הנושאים שהוזכרו היו זני ענבים חדשים, משטר השקיה חדש, מעבר לאריזות אלטרנטיביות, הוזלת שרשרת האספקה, מעבר הדור הצעיר לשתיית משקאות אלטרנטיביים בריאים, איבוד המסורת ועוד. לא היה אחד שלא דיבר על קטסטרופות שהענף מצפה להן, ובשלב מסוים לא הבנתי האם מדובר באמת ובתמים בפורום אקדמי אמיתי, או שמא מדובר במערכת יחסי ציבור מאוד משומנת של הגרמנים לקראת תערוכת פרוויין, שכל הפרופסורים הבטיחו שרק בה ידברו על הנושא ויציגו למשתתפים פתרונות יצירתיים, תוך שהם מזכירים, כמובן, את טכנולוגיית הבלוקצ'יין (קראו בהרחבה בהמשך) שתציל את תעשיית היין.
מאחר שרק צפיתי ולא ניתן היה לשאול שאלות בפורום זה, או להתייחס לקטסטרופה המקומית שלנו שמעמידה באור מגוחך את כל הקטסטרופות שהוצגו, השתעשעתי במחשבה לומר להם משהו בסגנון: "אלוהית אדירה, במה אתם מתעסקים? הרי כל סיפור היין הוא סיפור של מיץ ענבים מקולקל בבקבוק". אבל אז התיישבו להם המלאכים שבי. על כתף ימין התיישב המלאך הטוב, ועל כתף שמאל, איך לא? השטן. שאלתי אותם מה יקרה אם מחר בבוקר תיעלם תעשיית היין, איך זה ישפיע על העולם, והאם בכלל תהיה לזה השפעה רחבה ורבת פנים עם שיבושים מידיים ושינויים ארוכי טווח?
הדבר הראשון שעלה לי בראש, הוא אובדן מקומות עבודה – מיליוני אנשים בעולם מועסקים בייצור יין, הפצה, קמעונאות, אירוח ותיירות, והם ייאלצו להתמודד עם אובדן מקומות עבודה. המצב יהיה חמור במיוחד באזורים התלויים מאוד בייצור יין, כמו חלקים מצרפת, איטליה, קליפורניה ואוסטרליה. לחיסול תעשיית היין תהיה השפעה גם על תעשיות הקשורות באופן הדוק ליין, כולל ייצור זכוכית, ייצור שעם וייצור חביות, שיסבלו מירידה משמעותית. גם מגזר האירוח, במיוחד ברי יין, מסעדות ומלונות המציעים חוויות תיירות יין, יאבדו מקור הכנסה גדול וייפגעו קשה.
כלכלות מקומיות באזורים מייצרי יין יחוו מיתון כלכלי; שטחים עצומים של אדמת כרמים יעמדו ללא מטרה, וייצרו צורך עצום בשינוי ייעוד קרקע. חקלאים יצטרכו להסתגל במהירות לגידולים או שימושים אחרים עבור האדמה שלהם, דבר שעלול להיות מאתגר ועתיר משאבים. כרמים נטושים עלולים להוביל לשחיקת קרקע, לאובדן המגוון הביולוגי ולהשתלטות של מינים פולשים, במיוחד אם אזורים אלה אינם מנוהלים או משוקמים באופן פעיל.
יין הוא סמל לזהות תרבותית במדינות רבות, ויש לו שורשים היסטוריים עמוקים. אובדן פתאומי של יין פירושו היעלמות מסורות בנות מאות ואף אלפי שנים, שמשפיעות על אמנות, ספרות, מטבח ופסטיבלים, במיוחד באירופה ובחלקים מאמריקה. ייעלמו מפגשים חברתיים רבים, טקסים דתיים וחגיגות סביב יין, ויהיה מעבר של צרכנים למשקאות אלכוהולים חלופיים כגון בירה, משקאות חריפים או סיידר, כדי למלא את החסר. יידרשו גם התאמות קולינריות ואירוח. מסעדות רבות יצטרכו לכלכל שוב את התקציב שלהן, מאחר שיין הוא מרכיב חשוב בהכנסות (זוכרים את המכפלות השערורייתיות בארצנו?).
היעלמות היין תשפיע ישירות על סומליירים, מחנכי יין ומבקרי יין, ותבטל מקצועות שנבנו סביב הערכת יין וחינוך. יהיו גם שינויי סחר בינלאומיים, בעיקר במדינות שיין מהווה בהן מוצר ייצוא משמעותי, כמו צרפת, איטליה וספרד, פורטוגל ועוד, בהן היצוא שתורם מיליארדים לכלכלות הלאומיות. היעלמותו של היין תשבש את הסחר הבינלאומי, תוביל לחוסר איזון סחר, ותאלץ את המדינות המושפעות למצוא מוצרי יצוא חדשים כדי למלא את הפער.
קמעונאים, סיטונאים ומפיצים המתמחים ביין יאבדו את מוצר הליבה שלהם, ועלולים להידרש לפנות למשקאות אחרים או לגוון את ההיצע שלהם, אלא שלשם כך יהיה צורך בשינויים לוגיסטיים ותפעוליים משמעותיים, וכמובן תקציבי עתק.
עד כאן המלאך או הסניגור עם נאום הפתיחה שלו, אבל כאמור יש גם קטגור שמציג את הפן החיובי בהיעלמות תעשיית היין, ואי אפשר להתעלם ממנו. אכן יהיו כמה תוצאות חיוביות פוטנציאליות, במיוחד בתחומים הקשורים לסביבה, בריאות וגיוון כלכלי אם … (קצת קשה לי לכתוב את זה שוב).
אם עוסקים במדע אז הרווחים הסביבתיים יהיו גדולים, ויכללו הפחתת פליטת פחמן, כי לתעשיית היין יש טביעת רגל פחמנית גדולה עקב פעולות בכרמים, שינוע היין ותהליכים עתירי אנרגיה (כמו קירור ובקבוק). היעדרותה של התעשייה תפחית את הפליטות הקשורות לייצור והפצת יין, ותתרום להפחתה בגזי החממה הכוללים.
כרמים דורשים משאבי קרקע ומים משמעותיים, במיוחד באזורים המתמודדים עם מחסור במים. ללא צורך בייצור יין, ניתן להקצות אדמה זו מחדש למטרות אחרות, כמו ייעור מחדש, גיוון יבולים או חקלאות בת קיימא, ניתן לייעד מחדש את אדמות הכרמים לגידולים בעלי ערך גבוה, ותוך כדי כך גם להגביר את המגוון הביולוגי ולשפר את המערכות האקולוגיות המקומיות. ייצור יין כרוך גם בשימוש גדול בחומרי הדברה, קוטלי עשבים ודשנים, אשר מובילים להתדרדרות הקרקע ולזיהום מי תהום. הצרכנים יפנו לחלופות נטולות אלכוהול, ובריאותם תשתפר. מבחינת פסולת, בקבוקי יין הם מקור עיקרי לפסולת זכוכית, והייצור שלהם הוא עתיר אנרגיה. היעדרות תעשיית היין עשויה להפחית את הביקוש לזכוכית חד פעמית, להפחית את הפסולת ולעודד חדשנות באריזה בת קיימא. אם לסכם את הקטגוריה בשני משפטים, אז היעלמות תעשיית היין אמנם לא תגרום לאסון עולמי, אך יהיו לה השפעות כלכליות, תרבותיות וחברתיות מתמשכות, במיוחד באזורים שבהם ייצור יין הוא חלק מרכזי בזהות ובכלכלה המקומית.
מעבר לכול דברים אלה בחקלאות, כורמות ותעשיית היין, אצלנו בביצה המקומית הקטסטרופה תהיה בכול הקשור למשגיחי הכשרות, למועצות הדתיות ולנותני הכשרויות למיניהן, שיפסיקו לקבל כספים ששמורים רק להם – כדין או שלא כדין.
יין ישמח לבב אנוש – רק אצלם
אלון גונן: המשפט בכותרת נלקח מספר תהלים דרך אגב, לא שלי. המילה יין מוזכרת בתנ"ך 300 פעמים. יין הוא דבר משמח, בברית מילה, בחתונה, בכל אירוע דתי, יין לא שותים בימי אבל, והוא תמיד נתפס כקונוטציה חיובית בכל העולם, רק בישראל היין קשור באופן מוחלט לדת, לפולחן דתי ורובו נשלט על ידי המגזר האורתודוכסי במתן כשרויות כאלה ואחרות. הרבה מאוד מקומות עבודה מעניקה תעשיית היין למגזר החרדי.
בשנה האחרונה, מאז הטבח הנורא, הפך היין לציבור החילוני למשהו שונה ואחר. בקבוקי יין קיבלו מעמד של "עמוד זיכרון", עם בקבוקי הנצחה למאות נרצחים ונופלים. אין ספור שמות ופנים של חיילות וחיילים, של אנשים שהופקרו ונטבחו, של כאלה שלא חולצו והתבוססו בדמם ואף אחד לא בא להציל. בקבוק יין עם חיוך נצחי שיישאר לעד על פיסת נייר מודבקת על בקבוק יין.
היין הישראלי הפך בשנה האחרונה למשהו עצוב. מכל עבר מתבוננים הפנים, וכל מה שנשאר למשפחות, לחברים, לעם ישראל שמתמודד עם האסון הנורא הזה, הוא לחבק את הבקבוק. הרי איך אפשר בכלל לחלוץ פקק, לשמוח או לברך "לחיים, בעוד כל כך הרבה מתים מוטבעים על אותם בקבוקי יין.
מסתבר שאפשר, ולצערי זה מתקשר באופן ישיר לחוק הגיוס או חוק ההשתמטות ששוב עולה לכותרות. הציבור הגדול הזה שמחזיק במונופול האלוהות, לא רואה בעיניים – לא את המדינה, לא את הנרצחים והנרצחות, הנכות והנכים והמצולקים נפשית. לא רואים את המדינה ההרוסה, את הצפון הריק והדרום שמנסה לחזור הביתה, את מאות ימי המילואים של אלה שממשיכים לתרום ולתת – אנשי ציונות דתית וחילונים.
הציבור החרדי שמסרב לתת כתף, לא בוחל בשום אמצעי כדי לקבל כספים מהקופה הציבורית המדולדלת – מכוח הסכמים קואליציוניים ומשרדי ממשלה מיותרים. אצלם שותים יין להנאה, מחייכים, מרימים לחיים, מדושני עונג עם יינות משובחים. איך אפשר בכלל להכיל את מה שקורה לנו מול העיניים, כששרים ושרות שהיו אחראים למחדל הנוראי מרימים כוס יין עם אותם משתמטים, עם אותם חברי כנסת, רבנים, פוסקי הלכה, גדולי הדור. איך אפשר בכלל להבין את היכולת שלהם להעלות חיוך על הפנים, כשכוס יין מושקת ואנחנו יודעים שסגרו עוד דיל איתם, עוד מיליארדים שיעברו לבחורי ישיבה משתמטים.
איך כתבה השבוע ד"ר תהילה אליצור, שבעלה ובניה נמצאים בחזית, ליו"ר ש"ס: "עליכם, מנהגי החברה החרדית, בחורי הישיבות ומשפחותיהם חובת ההוכחה, והיא אחת בלבד: קומו, שלחו את בניכם ללשכות הגיוס. לוו אותם בדאגה, באהבה ובדמעות כמו שאנחנו עושים, ותאמרו להם כמו שאנחנו אומרים לנו ולבנינו: קיימו את חובת התורה להגן על רעיכם ועל עמכם מיד צר".
ואפשר לסכם רק במשפט החזק הזה: "איך יהודי שולח את אחיו למלחמה, אך נלחם לפטור לילדיו?"
העתיד של טכנולוגיית בלוקצ'יין והשימוש בה בענף היין
אלון גונן: טכנולוגית בלוקצ'יין נתפשת ככזו שתשנה את דרך פעולתנו בעולם, ויש הצופים שהשינוי יהיה משמעותי יותר אפילו מהמצאת האינטרנט. ענפים שלמים, בהם סחר בינלאומי וכל נושא שרשרת האספקה, אבטחת מידע, חקלאות, תעופה, נדל"ן, בריאות, בנקאות ופיננסים, ממשל ועוד, כל אלה יהיו כנראה חייבים לעבוד עם הטכנולוגיה הזו אם ירצו לחסוך בעלויות ולהתייעל. הדבר שמייחד את טכנולוגיית הבלוקצ'יין, הוא שהיא פועלת בצורה מבוזרת ושקופה כדי להעביר נתונים בין גורמים ולאחסן אותם באופן מאובטח.
בלוקצ'יין היא טכנולוגיית מחשוב המורכבת משרשרת של בלוקים המאחסנים מידע (ומכאן שמה), כאשר כל בלוק מכיל נתונים שונים ומאפייני זיהוי ייחודיים. מאפיין חשוב של בלוקצ'יין הוא תחזוקה ואימות על ידי רשת של מחשבים ולא על ידי ישות אחת בלבד, ובכל פעם שמתווספות עסקאות או מתווספים נתונים חדשים לבלוקצ'יין, הם מאומתים ומתועדים על ידי מספר מחשבים ברשת.
כשמתייחסים לשימוש בבלוקצ'יין בענף היין, אז טכנולוגיה דיגיטלית חדשנית מבוססת בלוקצ'יין תציע שקיפות בשרשרת אספקת היין, ובכך תבטיח שצרכנים יוכלו לעקוב אחר נוהלי הייצור והאותנטיות של היין. הנתונים המאוחסנים בבלוקצ'יין מספקים ליצרני יין תובנות חשובות לגבי דפוסי הפצה, העדפות צרכנים ויעילות ייצור, שניתן למנף אותם לצמיחה עתידית ולפיתוח מוצרים. בלוקצ'יין יכולה ליצור תיעוד מאובטח בכל הקשור למקור היין, כולל פרטים על הכרם, זן הענבים, היינן, כמות חומרי ההדברה בהם השתמשו בכרם, כמות מים וזמני השקיה, מחלות, תאריך הייצור ותנאי האחסון מרגע הבציר עד הביקבוק, וכמובן בזמן השינוע (למשל, מכולה מקוררת או מכולה רגילה).
מכיוון שרשומות בלוקצ'יין אינן ניתנות לשינוי, קשה לרמות או לזייף נתונים, מה שעוזר להבטיח שהצרכנים יקבלו מוצרים אותנטיים. בעצם ניתן לעקוב אחר כל בקבוק יין מהכרם לצרכן, ולמנוע זיופים בעיקר כשמדובר ביינות יוקרה, כאשר בלוקצ'יין משמשת ככלי רב עוצמה להוכחת המקור וההיסטוריה שלהם.
QR ו-DTC
בהיבט של שקיפות שרשרת האספקה מהכרם ועד הצרכן: הטכנולוגיה מאפשרת רישום של כל שלב בתהליך ייצור והפצת היין, ועל ידי סריקת קוד QR (קוֹדָר – ברקוד דו-ממדי בו מקודד מידע טקסטואלי בצורה גרפית) שעל הבקבוק, יכולים צרכנים לגשת להיסטוריה זו הכוללת מידע לאורך שרשרת האספקה.
הצרכנים של היום מודעים יותר ויותר להיבטים האתיים והסביבתיים של הרכישות שלהם, בעיקר במכירות של יינות פרמיום, וחיבור ישיר לצרכן יכול לתמוך גם במודלים של DTC (שיווק ישירות לצרכן דרך הערוצים בהם הוא משתמש). זאת על ידי שיפור השקיפות במכירות יין מקוונות, למשל כאשר צרכנים רוצים הוכחה לאותנטיות לפני רכישת יינות פרמיום. DTCמייצג מודל עסקי קמעונאי שמבטל כל מתווך, כך שמותגים המיישמים את המודל העסקי של DTC מוכרים את מוצריהם ישירות ללקוחות, ומקבלים שליטה על כל תהליך המכירה. זאת תוך הזדמנות למותגים ליצור עם שוק היעד שלהם, קשרים ישירים הבנויים על אמון.
בעזרת בלוקצ'יין יכולים עמידה ברגולציה, רישומי מס ואישורי איכות להיות אוטומטיים ומתועדים בצורה מאובטחת. כך תהליך הביקורת יעיל יותר, ומבטיח שיינות עומדים בתקנים בטיחותיים וחוקיים ללא צורך בניירת מכבידה. עבור יינות המיוצאים למדינות אחרות יכולות רשומות בלוקצ'יין לעזור לפשט את תהליכי האימות הנדרשים על ידי מדינות שונות, ולהאיץ את תהליך ההפצה. הנתונים המאוחסנים בבלוקצ'יין מספקים ליצרני יין תובנות חשובות לגבי דפוסי הפצה, העדפות צרכנים ויעילות ייצור, וניתן למנף אותן לצמיחה עתידית ופיתוח מוצרים בעלי ביקוש, תוך התאמת אסטרטגיות ייצור ושיווק על סמך נתוני-צרכנים שקופים.
נכון להיום, בין הבעיות של המערכת הן עלויות, הקמת תשתית בלוקצ'יין והטמעתה אצל עובדים מקצועיים. לתעשיית היין הישראלית, למשל, חסרים פרוטוקולים וסטנדרטים לשימוש בבלוקצ'יין, דבר שיכול ליצור בעיות תאימות ואינטגרציה. לבלוקצ'יין בתעשיית היין יש פוטנציאל לחולל מהפכה בשקיפות, לבנות אמון ולהפחית הונאה. על ידי אימות האותנטיות ומעקב אחר מחזור החיים של היין, בלוקצ'יין לא רק מגינה על הצרכנים אלא גם מחזקת את הנאמנות למותג ואת המוניטין בתעשייה. השאלה היא האם תעשיית היין הישראלית תרצה להיות שקופה. יכול להיות שבהתחלה הרגולטור יחייב את תעשיות המזון הגדולות להטמיע את המערכת תוך פרק זמן מסוים, ולתעשיית היין לא תהיה ברירה בסופו של דבר. נחיה ונראה.
The post שמענו בין הגפנים 1.11.24: על מה מתחרט אחרון המוהיקנים? יין ראשון ליקב פאוקר המחודש, מה יקרה אם תעשיית היין תיעלם לפתע? appeared first on אכול ושאטו.